בכנסי העמותה נולד סגנון משחק מיוחד. סגנון של מנחים שלא הסתפקו בשיטות משחק טיפוסיות – שבנו משחקים שהיו שלהם, מא' ועד ת'. משחקים שעשו דבר אחד, סיפרו סיפור אחד, העבירו חוויה אחת – ועשו את זה בצורה בלתי-נשכחת.
המשחקים הללו פרצו גבולות והראו לאן ניתן להגיע בחד"פ שולחני. לפעמים הם היו משחקים סוחפים ומלאי-רגש ולפעמים הם היו משחקים משונים שבוחנים את עצם ההגדרה של "משחק". וכך, כפי שבצפון אירופה צמח "הלארפ הנורדי" ובארצות הברית "הפריפורם האמריקאי", כך בכנסים הישראלים – בביגור, באיגור, באייקון – התפתחה לה צורת משחק ייחודית משלנו, "השולחני הישראלי".
כל מנחה עושה עם "שולחני ישראלי" משהו אחר – והדרך להבין את הסוגה באמת היא פשוט לבוא, לשחק, ולחוות אותה בעצמכם.